ולקח אבי הנער ואמה והוציאו את בתולי הנער אל זקני העיר השערה: ואמר אבי הנער אל הזקנים את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה (כב,טו-טז) ע' רש"י וז"ל מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש ע"כ. אמנם ע' בריש הפרשה בבן סורר ומורה כתיב ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו: ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא (כא, יט-יכ). צ"ב לכאורה כיון האב והאם הוציאו על בית דין, אין רשות לאשה לדבר בפני האיש, אמנם כתיב בקרא ואמרו, היינו ששניהם אומרים בננו זה סורר ומרה? אפשר ליישב ע"פ גמ' סנהדרין דף עא.; דאיתא רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה מאי טעמא דאמר קרא איננו שמע בקלנו מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כרבי יהודה ע"כ. דמבואר שיש תנאי בבן סורר ומרה דבעי שיהא קול אביו ואמו שוין, ומטעם זה לא היה בן סורר מעולם. א"כ בעי שיהא האב ואם מדבר ביחד כדי להבחין אי קול שוין או לא. עוד אפשר לפרש ע"פ דרוש, דאיתא בסוף גמ' סוכה דף נו: אלא למאן דאמר מרים בת בילגה שהמירה דתה משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה אמר אביי אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה ע"כ ופ' רש"י מה שהתינוק מדבר בשוק, מאביו או מאמו שמע ע"כ. דהיינו הדיבור והמעשים של קטנים הם לומדים הם מאביו ואמו. א"כ כן אפשר לומר בבן סורר ומורה, דכיון לא היה שלום בית טוב, ולא נהג כבוד בין איש לאשתו, שהרי היא מדברת ביחד אם בעליו אף דכתיב שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש, ממילא נעשה השפעות על בנו ונעשה מקולקל. ועוד פשיטא לומר שלא היה שלום ביניהן, היינו איש ואשתו, שרש"י מפרש בריש הפרשה הסמיכות הפרשיות וז"ל אבל אם נשאה (איירי ביפת תואר), סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו (פסוק טו) כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו ע"כ. דהיינו אם של בן סורר ומרה היא השנואה, וא"כ פשיטא שאין שלום ביניהם ולא נהגו כבוד זה לזה, ובע"כ הבן יהיה מקולקל עד מאוד.